<h1>אהל מועד שער משפיל גאים דרך ב'</h1>
<h2>דף מה:</h2>
הסייף שנהרג עמו והעץ שנתלה בו והסודרין שנהרג בהן כולם טעונין קבורה שנ' כי קבר תקברנו יכול תקברם עמו ת"ל כי קבר תקברנו הא כיצד קבורה לו קבורה לעצו קבורה לאבניו הא כיצד שלשה טפחים בעומק כדי שלא תעלם המחרישה.
<h2>דף מו.</h2>
המלין את מתו עובר בל"ת הלינו לכבודו להביא לו ארון ותכריכין או כדי שיבואו קרובים [מותר].
<h2>דף מו:</h2>
בצואתו של ר' כתוב תהא ארוני נקובה בארץ פי' שיטלו דף התחתון שבארון וישכיבוהו על הארץ שקבורת קרקע מצוה היא אפי' בחו"ל דכתיב ואל עפר תשוב ורמז לקבורה בקרקע מנין שנא' כי קבר תקברנו [מ"ז ע"א] אין קוברין רשע אצל צדיק ולא רשע חמור אצל רשע קל ואין צדיק וכשר בינוני אין קוברין (אותו) [איתו] חסיד גמור ומופלג.
האיש כורך ומקשר את האיש אבל לא את האשה והאשה כורכת את האיש ואת האשה.
<h2>דף מז:</h2>
המוצא מת בקבר לא יזיזנו ממקומו אא"כ יודע שמקומו שאול לו.
ואסור לפנות המת או העצמות לצורך מת אחר וכ"ש לפנות המקום וכן אפי' לעשות לו קבר מכובד ממנו אסור אבל לכפרה שלו ולכבודו כגון להעלותו לא"י או לקוברו אצל אבותיו מותר ואם נתנו דעתם מתחילה לפנותו ולא קברוהו שם אלא לפי שעה או שנהגו לקבור במהמורות בלא ארון כדי שיתעכל הבשר ויתנו העצמות בארון מותר סימן יפה לו שאומ' נינחו עצמותיו מן הדין.
קבר שמצאו בעל השדה בשלו אם שלא ברשות נקבר שם מותר לפנותו פנהו מקומו טהור ומותר בהנאה. קבר הידוע אסור לפנותו פנהו מקומו טמא ואסור בהנאה. קבר המזיק את הרבים מותר לפנותו פנהו מקומו טהור ואסור בהנאה בד"א בקבר של בנין אבל קרקע עולם אינה נאסרת. [מ"ח ע"א] נפש שבנאו לשם חי מותר בהנאה הוסיף בו דימוס א' לשם מת אחד ורמא ביה מת אע"פ שפנהו למת משם אסור בהנאה אע"פ שקברו ע"מ לפנותו משם דדימוס מיהא לשם מצוה נעשה הא לא הוסיף בו אע"ג דרמא ביה מת ע"מ לפנותו מותר דקי"ל צר ביה ולא אזמיניה שרי. היה מכירו לאותו דימוס חולצו ומותר ואם קבר לקבר עולם אע"פ שלא הוסיף אסור כל הקבר. קבר חדש של בנין מותר בהנאה הטיל בו נפל אסור בהנאה אע"פ שפנהו לנפל אסור. החוצב קבר לאביו והלך וקברו במקום אחר ה"ז לא יקבר בו עולמית ואפי' בקבר קרקע אסור משום כבוד אביו אבל אם בא אחד לקבור מתו שם אין ממחין בידו. [מ"ז ע"ב] קבר שהוא מזיק את הרבים מותר לפנותו פנהו מקומו טהור ואסור בהנאה ואם קדמתו העיר והוא מזיקן לאו כל הימנו שיאסר עליהם המקום דשל רבים אינו נאסר. ארון שפנהו אסור בהנאה ואם היה של אבן יקבר של חרס ישבר. המוצא נסרים בבה"ק ה"ז לא יזיזם ממקומם.
האורג בגד למת מותר ואפי' מת קודם לכן וארגו לבגד לשם המת הזמנה לאו מילתא היא מת עצמו אסור בהנאה.
<h2>דף מח.</h2>
מותר המתים למתים מותר המת ליורשיו כיצד גבו סתם למת זהו מותר המת למתים גבו למת זה זהו מותר המת ליורשיו.
היו אביו ואמו מזרקין כלים על המת מצוה על אחרים להצילן ואם נגעו במטה הנקברת עמו אסורין משום דמחלפי בתכריכי המת. לא היו שלו מותרין שאין אדם אוסר במת דבר שאינו שלו.
